<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן קמ"ב</h1>
<h2>דף מד:</h2>
ונשאל גאון ז"ל ראוב' נתן לשמעו' עיסקא והתנה עמו שלא ללכת למקום אחר זולתי המקום שהולך אליו עכשיו וכת' לו שמעו' בכת' ידו כי התקבלתי ממך כך וכך זהובין בעיסקא וחתמו העדים אחריו. ואחרי צאתו לדרך עמד אביו וכתבן לו ולאחיו כל הקרקעות שהיה לאביו במתנה. וכששמעו בו שמת עמד האב והבן יחד וקרעו שטר המתנה שהיה בינו ובין אחיו המת וכת' לו אביו שטר מכר בשמו לבדו. לסוף מת האב ובא יורש של ראובן לתבוע אחיו של שמעו' ואמר לו אחיו אני יש לי שטר מכר על קרקעות הללו ושאתה אומ' כי אבי כתבם לי ולאחי במתנה להד"מ ולא כתבן לנו אבינו במתנה לגמרי אלא תנאי היה בהם (אלא) שאם נקצר בצרכיו ולא נקים בו כהוגן (תעצור) [תחזור] לו המתנה. ואחי זה כבר יצא מכמה שנים ולא שיגר לו כלום למזונותיו. ובכן החזרתי לו את השטר וכת' לי שטר מכר לפי שנהגתי כשורה. וכשהתרו בכל מי שיודע דבר זה יבא ויעיד בא סופר והעיד אני מעיד שבא אלי פלו' הזקן, אבי פלו' זה החי ואחיו המת, ואמ' לי כתו' להן לשני בני פלו' ופלו' בקרקעות שלי פלנית ופלני', וקניתי מידו, וכתבתי שטר מתנה מוחזק כשורה וכהוגן בלא שום תנאי ובלא שום דבר (וכתבתיו) [ונתתיו] לפלו' זה בנו החי ובא עד אחר והעיד כעידותו שלסופר אבל אמ' איני יודע אם היה בו תנאי אם לאו יודיענו אדוננו שורת (הדבר) [הדין] בדבר [זה] ועל מי מהן להביא ראיה. ואם על יורשי המלוה להביא ראייה ולא מה חייב אביו שלמת ולא עוד אלא שחלץ לאשת אחיו מן האירוסין והחזירו לו סבלונות שכבר שלח אחיו והוציאם בצרכים שלו ועכשיו כשתבעו יורש זה אמ' מתנה נתונין לי ונתתים לאבי שהן ראויין לו והוציאם בצרכיו. היש בדבריו אלה ממש או חייב להחזירם ליורש ואם מכרם מתחייב להחזירם מהו מחזיר אם יאמ' בכך וכך מכרתים ואמ' לו היורש ביותר מזה מה יש לו עליו. ואם מתו אותן העדים שיודעין התנאי בין ראוב' המלוה ובין שמעון המקבל אם יתחייב אחיו מחצי העסקא או לא. בקראינו שאילה זו ראינו שכתוב בה בא יורש ותבע את אחי שמעון תמהנו חכם כמוך איך לא פירש מי מהן מת תחילה לפיכך הוצרכנו לפרש הדין על זה ועל זה. אם שמעו' המקבל העיסקא מת תחילה וראוב' קיים לא היה לראוב' לגבות מיורשיו אלא חציה של מלוה ואף אותו החצי לא היה לו לגבות אלא בשבועה אבל החצי שהוא בתורת פיקדון לא היה לו לגבות מיורשיו כלום דאמ' נהרדעי [ב"מ ק"ד ע"ב] האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פיקדון ואמ' רבא [ב"ב ע' ע"ב] שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה וכשמת ראוב' טרם ישבע אין אנו מגבין את יורשיו כלום כדתנן [שבועות מ"ה ע"א] וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה ואוקימנ' [מ"ז ע"א] וכן היתומין מן היתומים לא יפרעו. ואמ' עלה רב ושמואל דאמ' תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו, ואע"ג דפליג ר' אלעזר דאמ' שלחוה בימי ר' אלעז' ואמ' שבועה זו מה טיבה שלח להו יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ואמ' רב הונא [שם מ"ח ע"ב] האי דיינא דעבד כר' אלעזר עבד אנן כרבותינו שבבבל עבדינן ולא חזינן מאן דעבד כר' אלעז'. וראינו בסוף השאלה מה שאין לנו לדבר בה כלום אבל אם מת ראובן וברור הוא הדבר כי שמעו' חיי והיה שמעו' חייב בממון זה לראוב' בחייו בלא שבועה ונפטר ראוב' ואין עליו שבועה ויש ליורשיו לגבות משמעון מה שהיה חייב לאביהן ואין עליהן שבועה כשמת שמעו' נוטלין יורשי ראוב' מה שהיה ראוי לאביהן, אבל על יורשי ראובן [ל]ישבע שבועת יורשין. ועל זאת שנינו וכן היתומי' לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמ' לנו אבא ושלא מצינו בין שטרותיו שלאבא ששטר זה פרוע ואף אין לגבות בשבועתן מיורשי שמעון אלא מחצה בשטר כיס. ואם כן היה הדבר שמת ראובן בחיי שמעו' יש על יורשי ראוב' לחקור על (ערבונותיו) [עזבונותיו] של שמעו' ומה שיתברר כי הוא (לא) [לו] ישבעו שבועת יורשין ויטלו ממנו המחצה ממה שכתו' בשטר כאשר יתקיים השטר בב"ד. ולענין הקרקעות המפורשין בשאלה על יורשי ראובן להביא ראייה דזה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו להביא הראייה [ב"ק מ"ו ע"א]. וכיון שלא בא הקרקע לידי שמעו' ואף שטר מתנה לא יצא בשמו אלא הסופר אמ' כתבתי ונתתי לאחי שמעון ולא נתברר כי שמעון קנה כלום והרי לא הגיע שטר לידם ולא זכה בו אדם אחר עדות הסופר והעד לא מהניין מידי. ואפי' לאביי דאמ' [ב"מ י"ג ע"א] עדיו בחותמיו זכין הא אמרי' ה"מ היכא דמטא לידיה אבל היכא דלא מטא לידיה לא אמרי'. וכיון שהאב כת' בחייו לבנו החיי שטר מכר הרי הוא נמלך במתנתו כדתנן [שם י"ח ע"א] שאני אומ' כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן ולכך אין על הבן בזאת כלום. ולענין הסיבלונות ששלח שהוחזרו ולאב היו ראויין דקיימ' לן [ב"ב קט"ו ע"א] האב קודם לכל יוצאי יריכו והחולץ לא זכה בכלום אלא האב הוא היורש. ואפי' רצה האב ליתנם במתנה לבנו החיי אין על הבן החיי להחזירם לאחר דהוו ליה נכסים שאין להן אחריות כדקיימ' לן [שם מ"ד ע"ב] עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו וכ"ש אם מכרו יורשיו.
וכתב (ר' יצחק) הרב ז"ל ותשובה זו צריכא עיונא, כי ודאי מי שנותן מתנה לחברו בלא קניין לא זכה בה מקבל מתנה עד שיגיע לידו שטר המתנה. כי מסירת השטר היא העיקר בשטר בלא קניין, אבל מתנה בקניין מעת הקניין זכה בו והוא גמר המעשה, ואין אנו צריכין לכתיבת השטר אלא לראייה בעלמ' וכדי שיעמדו השטרות ימים רבים. מיהו צריכים אנו לדקדק בדבר ולומר כי דברים אלו בזמן שנתן ראוב' מתנה לשמעו' על דעת שמעו', כגון שידע שמעו' באותה מתנה, או מזכה אותה לו ראובן ע"י לוי, ואע"פ שאין שמעו' יודע בכך כיון שמזכה לו על ידי אחר משעת הקניין יזכה בה. אבל היכא ששמעו' מקבל המתנה אינו יודע המתנה, וגם ראוב' הנותן אינו מזכה לו ע"י אחר אע"פ שקנו אותן העדים בקניין, כגון ההיא תשובה דלעיל, יש לומר כי זה ראוב' הנותן מערים הוא כשאומר לסופר כתוב לי כך וכך שנתתי לפלו' וכשאומ' לעדים קנו ממני על כך אע"פ שקונין כיון שהוא מקבל השטר בעצמו והמקבל אינו יודע שניתן לו כלום וגם אינו מזכה לו זה הנותן ע"י אחר כההיא תשובה לעיל חוזר בו אחר כך. והא מילת' צריכה לפנים ולפני ולפנים. אבל בזמן [ש]זה מקבל מתנה והוא אומ' לעדים לכו וקנו מפלוני שנותן לי כך וכך אע"פ שאין השטר בידו והנותן חוזר בו וקרע את השטר הרי העדין באין ומעידין לו על פה. ולעניות דעתין זו האמור [ב"מ י"ח ע"א] מצא דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. יש מי שרוצה לומר דההיא מתני' במתנות שאין בהן קנין. [והדא] מילת' צריכא עיונא.
<h2>דף ע:</h2>
ונשאל גאון ז"ל ראוב' נתן לשמעו' עיסקא והתנה עמו שלא ללכת למקום אחר זולתי המקום שהולך אליו עכשיו וכת' לו שמעו' בכת' ידו כי התקבלתי ממך כך וכך זהובין בעיסקא וחתמו העדים אחריו. ואחרי צאתו לדרך עמד אביו וכתבן לו ולאחיו כל הקרקעות שהיה לאביו במתנה. וכששמעו בו שמת עמד האב והבן יחד וקרעו שטר המתנה שהיה בינו ובין אחיו המת וכת' לו אביו שטר מכר בשמו לבדו. לסוף מת האב ובא יורש של ראובן לתבוע אחיו של שמעו' ואמר לו אחיו אני יש לי שטר מכר על קרקעות הללו ושאתה אומ' כי אבי כתבם לי ולאחי במתנה להד"מ ולא כתבן לנו אבינו במתנה לגמרי אלא תנאי היה בהם (אלא) שאם נקצר בצרכיו ולא נקים בו כהוגן (תעצור) [תחזור] לו המתנה. ואחי זה כבר יצא מכמה שנים ולא שיגר לו כלום למזונותיו. ובכן החזרתי לו את השטר וכת' לי שטר מכר לפי שנהגתי כשורה. וכשהתרו בכל מי שיודע דבר זה יבא ויעיד בא סופר והעיד אני מעיד שבא אלי פלו' הזקן, אבי פלו' זה החי ואחיו המת, ואמ' לי כתו' להן לשני בני פלו' ופלו' בקרקעות שלי פלנית ופלני', וקניתי מידו, וכתבתי שטר מתנה מוחזק כשורה וכהוגן בלא שום תנאי ובלא שום דבר (וכתבתיו) [ונתתיו] לפלו' זה בנו החי ובא עד אחר והעיד כעידותו שלסופר אבל אמ' איני יודע אם היה בו תנאי אם לאו יודיענו אדוננו שורת (הדבר) [הדין] בדבר [זה] ועל מי מהן להביא ראיה. ואם על יורשי המלוה להביא ראייה ולא מה חייב אביו שלמת ולא עוד אלא שחלץ לאשת אחיו מן האירוסין והחזירו לו סבלונות שכבר שלח אחיו והוציאם בצרכים שלו ועכשיו כשתבעו יורש זה אמ' מתנה נתונין לי ונתתים לאבי שהן ראויין לו והוציאם בצרכיו. היש בדבריו אלה ממש או חייב להחזירם ליורש ואם מכרם מתחייב להחזירם מהו מחזיר אם יאמ' בכך וכך מכרתים ואמ' לו היורש ביותר מזה מה יש לו עליו. ואם מתו אותן העדים שיודעין התנאי בין ראוב' המלוה ובין שמעון המקבל אם יתחייב אחיו מחצי העסקא או לא. בקראינו שאילה זו ראינו שכתוב בה בא יורש ותבע את אחי שמעון תמהנו חכם כמוך איך לא פירש מי מהן מת תחילה לפיכך הוצרכנו לפרש הדין על זה ועל זה. אם שמעו' המקבל העיסקא מת תחילה וראוב' קיים לא היה לראוב' לגבות מיורשיו אלא חציה של מלוה ואף אותו החצי לא היה לו לגבות אלא בשבועה אבל החצי שהוא בתורת פיקדון לא היה לו לגבות מיורשיו כלום דאמ' נהרדעי [ב"מ ק"ד ע"ב] האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פיקדון ואמ' רבא [ב"ב ע' ע"ב] שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה וכשמת ראוב' טרם ישבע אין אנו מגבין את יורשיו כלום כדתנן [שבועות מ"ה ע"א] וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה ואוקימנ' [מ"ז ע"א] וכן היתומין מן היתומים לא יפרעו. ואמ' עלה רב ושמואל דאמ' תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו, ואע"ג דפליג ר' אלעזר דאמ' שלחוה בימי ר' אלעז' ואמ' שבועה זו מה טיבה שלח להו יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ואמ' רב הונא [שם מ"ח ע"ב] האי דיינא דעבד כר' אלעזר עבד אנן כרבותינו שבבבל עבדינן ולא חזינן מאן דעבד כר' אלעז'. וראינו בסוף השאלה מה שאין לנו לדבר בה כלום אבל אם מת ראובן וברור הוא הדבר כי שמעו' חיי והיה שמעו' חייב בממון זה לראוב' בחייו בלא שבועה ונפטר ראוב' ואין עליו שבועה ויש ליורשיו לגבות משמעון מה שהיה חייב לאביהן ואין עליהן שבועה כשמת שמעו' נוטלין יורשי ראוב' מה שהיה ראוי לאביהן, אבל על יורשי ראובן [ל]ישבע שבועת יורשין. ועל זאת שנינו וכן היתומי' לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמ' לנו אבא ושלא מצינו בין שטרותיו שלאבא ששטר זה פרוע ואף אין לגבות בשבועתן מיורשי שמעון אלא מחצה בשטר כיס. ואם כן היה הדבר שמת ראובן בחיי שמעו' יש על יורשי ראוב' לחקור על (ערבונותיו) [עזבונותיו] של שמעו' ומה שיתברר כי הוא (לא) [לו] ישבעו שבועת יורשין ויטלו ממנו המחצה ממה שכתו' בשטר כאשר יתקיים השטר בב"ד. ולענין הקרקעות המפורשין בשאלה על יורשי ראובן להביא ראייה דזה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו להביא הראייה [ב"ק מ"ו ע"א]. וכיון שלא בא הקרקע לידי שמעו' ואף שטר מתנה לא יצא בשמו אלא הסופר אמ' כתבתי ונתתי לאחי שמעון ולא נתברר כי שמעון קנה כלום והרי לא הגיע שטר לידם ולא זכה בו אדם אחר עדות הסופר והעד לא מהניין מידי. ואפי' לאביי דאמ' [ב"מ י"ג ע"א] עדיו בחותמיו זכין הא אמרי' ה"מ היכא דמטא לידיה אבל היכא דלא מטא לידיה לא אמרי'. וכיון שהאב כת' בחייו לבנו החיי שטר מכר הרי הוא נמלך במתנתו כדתנן [שם י"ח ע"א] שאני אומ' כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן ולכך אין על הבן בזאת כלום. ולענין הסיבלונות ששלח שהוחזרו ולאב היו ראויין דקיימ' לן [ב"ב קט"ו ע"א] האב קודם לכל יוצאי יריכו והחולץ לא זכה בכלום אלא האב הוא היורש. ואפי' רצה האב ליתנם במתנה לבנו החיי אין על הבן החיי להחזירם לאחר דהוו ליה נכסים שאין להן אחריות כדקיימ' לן [שם מ"ד ע"ב] עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו וכ"ש אם מכרו יורשיו.
וכתב (ר' יצחק) הרב ז"ל ותשובה זו צריכא עיונא, כי ודאי מי שנותן מתנה לחברו בלא קניין לא זכה בה מקבל מתנה עד שיגיע לידו שטר המתנה. כי מסירת השטר היא העיקר בשטר בלא קניין, אבל מתנה בקניין מעת הקניין זכה בו והוא גמר המעשה, ואין אנו צריכין לכתיבת השטר אלא לראייה בעלמ' וכדי שיעמדו השטרות ימים רבים. מיהו צריכים אנו לדקדק בדבר ולומר כי דברים אלו בזמן שנתן ראוב' מתנה לשמעו' על דעת שמעו', כגון שידע שמעו' באותה מתנה, או מזכה אותה לו ראובן ע"י לוי, ואע"פ שאין שמעו' יודע בכך כיון שמזכה לו על ידי אחר משעת הקניין יזכה בה. אבל היכא ששמעו' מקבל המתנה אינו יודע המתנה, וגם ראוב' הנותן אינו מזכה לו ע"י אחר אע"פ שקנו אותן העדים בקניין, כגון ההיא תשובה דלעיל, יש לומר כי זה ראוב' הנותן מערים הוא כשאומר לסופר כתוב לי כך וכך שנתתי לפלו' וכשאומ' לעדים קנו ממני על כך אע"פ שקונין כיון שהוא מקבל השטר בעצמו והמקבל אינו יודע שניתן לו כלום וגם אינו מזכה לו זה הנותן ע"י אחר כההיא תשובה לעיל חוזר בו אחר כך. והא מילת' צריכה לפנים ולפני ולפנים. אבל בזמן [ש]זה מקבל מתנה והוא אומ' לעדים לכו וקנו מפלוני שנותן לי כך וכך אע"פ שאין השטר בידו והנותן חוזר בו וקרע את השטר הרי העדין באין ומעידין לו על פה. ולעניות דעתין זו האמור [ב"מ י"ח ע"א] מצא דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. יש מי שרוצה לומר דההיא מתני' במתנות שאין בהן קנין. [והדא] מילת' צריכא עיונא.
<h2>דף קטו.</h2>
ונשאל גאון ז"ל ראוב' נתן לשמעו' עיסקא והתנה עמו שלא ללכת למקום אחר זולתי המקום שהולך אליו עכשיו וכת' לו שמעו' בכת' ידו כי התקבלתי ממך כך וכך זהובין בעיסקא וחתמו העדים אחריו. ואחרי צאתו לדרך עמד אביו וכתבן לו ולאחיו כל הקרקעות שהיה לאביו במתנה. וכששמעו בו שמת עמד האב והבן יחד וקרעו שטר המתנה שהיה בינו ובין אחיו המת וכת' לו אביו שטר מכר בשמו לבדו. לסוף מת האב ובא יורש של ראובן לתבוע אחיו של שמעו' ואמר לו אחיו אני יש לי שטר מכר על קרקעות הללו ושאתה אומ' כי אבי כתבם לי ולאחי במתנה להד"מ ולא כתבן לנו אבינו במתנה לגמרי אלא תנאי היה בהם (אלא) שאם נקצר בצרכיו ולא נקים בו כהוגן (תעצור) [תחזור] לו המתנה. ואחי זה כבר יצא מכמה שנים ולא שיגר לו כלום למזונותיו. ובכן החזרתי לו את השטר וכת' לי שטר מכר לפי שנהגתי כשורה. וכשהתרו בכל מי שיודע דבר זה יבא ויעיד בא סופר והעיד אני מעיד שבא אלי פלו' הזקן, אבי פלו' זה החי ואחיו המת, ואמ' לי כתו' להן לשני בני פלו' ופלו' בקרקעות שלי פלנית ופלני', וקניתי מידו, וכתבתי שטר מתנה מוחזק כשורה וכהוגן בלא שום תנאי ובלא שום דבר (וכתבתיו) [ונתתיו] לפלו' זה בנו החי ובא עד אחר והעיד כעידותו שלסופר אבל אמ' איני יודע אם היה בו תנאי אם לאו יודיענו אדוננו שורת (הדבר) [הדין] בדבר [זה] ועל מי מהן להביא ראיה. ואם על יורשי המלוה להביא ראייה ולא מה חייב אביו שלמת ולא עוד אלא שחלץ לאשת אחיו מן האירוסין והחזירו לו סבלונות שכבר שלח אחיו והוציאם בצרכים שלו ועכשיו כשתבעו יורש זה אמ' מתנה נתונין לי ונתתים לאבי שהן ראויין לו והוציאם בצרכיו. היש בדבריו אלה ממש או חייב להחזירם ליורש ואם מכרם מתחייב להחזירם מהו מחזיר אם יאמ' בכך וכך מכרתים ואמ' לו היורש ביותר מזה מה יש לו עליו. ואם מתו אותן העדים שיודעין התנאי בין ראוב' המלוה ובין שמעון המקבל אם יתחייב אחיו מחצי העסקא או לא. בקראינו שאילה זו ראינו שכתוב בה בא יורש ותבע את אחי שמעון תמהנו חכם כמוך איך לא פירש מי מהן מת תחילה לפיכך הוצרכנו לפרש הדין על זה ועל זה. אם שמעו' המקבל העיסקא מת תחילה וראוב' קיים לא היה לראוב' לגבות מיורשיו אלא חציה של מלוה ואף אותו החצי לא היה לו לגבות אלא בשבועה אבל החצי שהוא בתורת פיקדון לא היה לו לגבות מיורשיו כלום דאמ' נהרדעי [ב"מ ק"ד ע"ב] האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פיקדון ואמ' רבא [ב"ב ע' ע"ב] שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה וכשמת ראוב' טרם ישבע אין אנו מגבין את יורשיו כלום כדתנן [שבועות מ"ה ע"א] וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה ואוקימנ' [מ"ז ע"א] וכן היתומין מן היתומים לא יפרעו. ואמ' עלה רב ושמואל דאמ' תרוייהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו, ואע"ג דפליג ר' אלעזר דאמ' שלחוה בימי ר' אלעז' ואמ' שבועה זו מה טיבה שלח להו יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ואמ' רב הונא [שם מ"ח ע"ב] האי דיינא דעבד כר' אלעזר עבד אנן כרבותינו שבבבל עבדינן ולא חזינן מאן דעבד כר' אלעז'. וראינו בסוף השאלה מה שאין לנו לדבר בה כלום אבל אם מת ראובן וברור הוא הדבר כי שמעו' חיי והיה שמעו' חייב בממון זה לראוב' בחייו בלא שבועה ונפטר ראוב' ואין עליו שבועה ויש ליורשיו לגבות משמעון מה שהיה חייב לאביהן ואין עליהן שבועה כשמת שמעו' נוטלין יורשי ראוב' מה שהיה ראוי לאביהן, אבל על יורשי ראובן [ל]ישבע שבועת יורשין. ועל זאת שנינו וכן היתומי' לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמ' לנו אבא ושלא מצינו בין שטרותיו שלאבא ששטר זה פרוע ואף אין לגבות בשבועתן מיורשי שמעון אלא מחצה בשטר כיס. ואם כן היה הדבר שמת ראובן בחיי שמעו' יש על יורשי ראוב' לחקור על (ערבונותיו) [עזבונותיו] של שמעו' ומה שיתברר כי הוא (לא) [לו] ישבעו שבועת יורשין ויטלו ממנו המחצה ממה שכתו' בשטר כאשר יתקיים השטר בב"ד. ולענין הקרקעות המפורשין בשאלה על יורשי ראובן להביא ראייה דזה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו להביא הראייה [ב"ק מ"ו ע"א]. וכיון שלא בא הקרקע לידי שמעו' ואף שטר מתנה לא יצא בשמו אלא הסופר אמ' כתבתי ונתתי לאחי שמעון ולא נתברר כי שמעון קנה כלום והרי לא הגיע שטר לידם ולא זכה בו אדם אחר עדות הסופר והעד לא מהניין מידי. ואפי' לאביי דאמ' [ב"מ י"ג ע"א] עדיו בחותמיו זכין הא אמרי' ה"מ היכא דמטא לידיה אבל היכא דלא מטא לידיה לא אמרי'. וכיון שהאב כת' בחייו לבנו החיי שטר מכר הרי הוא נמלך במתנתו כדתנן [שם י"ח ע"א] שאני אומ' כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן ולכך אין על הבן בזאת כלום. ולענין הסיבלונות ששלח שהוחזרו ולאב היו ראויין דקיימ' לן [ב"ב קט"ו ע"א] האב קודם לכל יוצאי יריכו והחולץ לא זכה בכלום אלא האב הוא היורש. ואפי' רצה האב ליתנם במתנה לבנו החיי אין על הבן החיי להחזירם לאחר דהוו ליה נכסים שאין להן אחריות כדקיימ' לן [שם מ"ד ע"ב] עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו וכ"ש אם מכרו יורשיו.
וכתב (ר' יצחק) הרב ז"ל ותשובה זו צריכא עיונא, כי ודאי מי שנותן מתנה לחברו בלא קניין לא זכה בה מקבל מתנה עד שיגיע לידו שטר המתנה. כי מסירת השטר היא העיקר בשטר בלא קניין, אבל מתנה בקניין מעת הקניין זכה בו והוא גמר המעשה, ואין אנו צריכין לכתיבת השטר אלא לראייה בעלמ' וכדי שיעמדו השטרות ימים רבים. מיהו צריכים אנו לדקדק בדבר ולומר כי דברים אלו בזמן שנתן ראוב' מתנה לשמעו' על דעת שמעו', כגון שידע שמעו' באותה מתנה, או מזכה אותה לו ראובן ע"י לוי, ואע"פ שאין שמעו' יודע בכך כיון שמזכה לו על ידי אחר משעת הקניין יזכה בה. אבל היכא ששמעו' מקבל המתנה אינו יודע המתנה, וגם ראוב' הנותן אינו מזכה לו ע"י אחר אע"פ שקנו אותן העדים בקניין, כגון ההיא תשובה דלעיל, יש לומר כי זה ראוב' הנותן מערים הוא כשאומר לסופר כתוב לי כך וכך שנתתי לפלו' וכשאומ' לעדים קנו ממני על כך אע"פ שקונין כיון שהוא מקבל השטר בעצמו והמקבל אינו יודע שניתן לו כלום וגם אינו מזכה לו זה הנותן ע"י אחר כההיא תשובה לעיל חוזר בו אחר כך. והא מילת' צריכה לפנים ולפני ולפנים. אבל בזמן [ש]זה מקבל מתנה והוא אומ' לעדים לכו וקנו מפלוני שנותן לי כך וכך אע"פ שאין השטר בידו והנותן חוזר בו וקרע את השטר הרי העדין באין ומעידין לו על פה. ולעניות דעתין זו האמור [ב"מ י"ח ע"א] מצא דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. יש מי שרוצה לומר דההיא מתני' במתנות שאין בהן קנין. [והדא] מילת' צריכא עיונא.
<h2>דף קלה:</h2>
ונשאל נמי הגאון ר' יצחק ז"ל ראוב' כשביקש לישא אשה כתב שטר חוב על עצמו לאחיו שמעו' באלף זהובין ונתן השטר ביד לוי בתורת פיקדון והכל שלא בפני שמעו' ומת ראוב' והניח אשה ויתומין והניח ממון ביד שמעו' אחיו וכשבקשה האלמנה והיתומין ממנו אותו ממון אמ' יש לי על אחי שטר באלף זהובין והניחו אצל לוי ונשאל לוי כיצד הניח השטר ראוב' אצלו והשיב לוי בתורת פיקדון הניחו ואמ' לי הזהר בו. יורינו רבינו אם יש מן הדין שישיב לוי את השטר לשמעו' או לא. תשוב' כיון שלא אמ' ראוב' ללוי תן זה השטר לאחי הרי הוא כאילו לא יצא מרשותו ודומה למה שאמרו רבותי' [ב"ב קל"ה ע"ב] מי שמת ונמצאת דייתיקי חגורה לו על יריכו הרי זה אינה כלום ואיתמר נמי [ב"מ כ' ע"ב] סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אע"פ שכתו' בכת' ידו אינו אלא כמשחק ופסול ללמדך שכל שטר היוצא מתחת ידי מלוה אינו כלום. והממון שיש לראובן אצל אחיו אם הוא בעדים שלא יוכל לכפור בו מוציאין אותו מתחת ידו אע"פ שאמ' שיש לי אצל אחי ממון אחר. ואם אינו בעדים ויכול לכפור בו ואמ' יש לי אצל אחי ממון כיוצא בו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואין מוציאין מתחת ידו כלום.
<h2>דף קסח.</h2>
וכתב אחד מן המחברים הכי פירושא דהא מתני' דמי שנמחק הכי הוא. מי שנמחק שטר חובו יעמיד עליו עדים וכו'. יש מי שמפרשין כגון שהשטר היה בידו כשהוא שלם וראו אותו העדים וקראו בו וראו מה היה בו וראו עליו עדים חתומין אלא שאין מכירין חתימתן ואותו שטר נמחק בפניהן כגון שנפל במים או שאירע לו דבר שנמחק יביא השטר ואותן העדים שראו מה אירע בו ויגידו כל המאורע לפני ב"ד וזה הוא דקאמ' בא לפני ב"ד (ואין) [והן] עושין לו קיום איש פלו' בן פלו' נמחק שטרו ביום פלו' ופלו' ופלו' עדיו. כלומר יכתבו לו את העניין שהגידו העדים בפניהן והמורע [והמאורע] שאירע לו. ולא שיאמרו נתקיים השטר בפנינו שהרי העדים לא הכירו חתימת ידי עדים. ות"ר אי זהו קיומו אנו פלו' ופלו' ב"ד הוציא פלו' בן פלו' שטר מחוק בפנינו ביום פלו' ופלו' ופלו' עדיו. (ותבע) [ודע] כי עניין זה אין בו הועלה [תועלת] אלא לעניין אחד שאם יבא הלוה ויודה שכך הוא הויא לה מלוה בשטר וגובה מנכסים משועבדים. ולדעתי הכותב שיבוש הוא דאינו גובה אלא מנכסים בני חורין דחיישינן לקנוניא ואיפשר דגבי ממשועבדין אם לא הזכירו ב"ד בשטר הקיום זמן ראשון שלשטר הנמחק אלא כתבו בשטר הקיום זמן (ההחאה) [ההבאה] לבדו ולא זמן שטר הנמחק. אבל [אם] לא יודה שעשה שטר זה מעולם אמרי' ליה לך והבא עדים אם יעידו על פה שכתבו שטר כראוי בקניין ואנו היינו העדים החתומין על אותו שטר שנמחק ומה שראו פלו' ופלו' שראו שמותינו באותו שטר אמת הוא מה שאמרו שכך היה הרי נתקיים השטר ויכולין ב"ד לכתוב לו והוזקקנו לעידותן שלעדים ונמצאת עידותן מכוונת וגובה מנכסים משועבדין אבל אם לא יבואו העדים בעצמן שיעידו בכך אין לו שום הועלה במה שהעידו העדים שראו את השטר קודם שנמחק דהא לא נתקיימה עידותן שלעדים בפני ב"ד.
